ברוך בואך לאתר סדרות הטלוויזיה הקלאסיות.

בשלב זה אתה צופה בפורום כאורח עם גישה מוגבלת. עם הצטרפותך ללא תשלום לקהילה שלנו, תוכל לשלוח הודעות ותגובות, לקבל הודעות פרטיות ולבצע פעילויות נוספות. הרישום מהיר, קל וחופשי לחלוטין הצטרף לקהילה שלנו עוד היום!
אם אתה נתקל בבעיה כלשהיא בתהליך הרישום, תוכל ליצור קשר עם מנהל האתר באמצעות הקישור הבא צור קשר לתמיכה.

חזור   סדרות הטלוויזיה הקלאסיות > סקירות , כתבות וראיונות > כתבות > כותבים שונים
דף הבית אחסון תמונות חפש הודעות היום סמן פורומים כנקראו
חברים לוח שנה משחקי נוסטלגיה חידוני נוסטלגיה תגובות מקוונות תוויות

מיומנו של נוסטלגיקן חסר תקנה

לנושא זה 5 תגובות והוא נצפה 27865 פעמים
דרג את הנושא - מיומנו של נוסטלגיקן חסר תקנה.

Comment
 
כלי עזר למשתמש הצג מצבים
כרגע צופים בכתבה זו: 1 (0 חברים ו 1 אורחים)
 
מיומנו של נוסטלגיקן חסר תקנה
מיומנו של נוסטלגיקן חסר תקנה
פורסם על ידי דריו 68
17-01-2009
מיומנו של נוסטלגיקן חסר תקנה

איך אפשר להמשיך לשוט בחיים האלה מיום ליום, להפעיל את כל חושיך המשופשפים מבלי לתהות על קנקנו של העולם הזה? תרצה או לא, אתה מזדקן יחד אתו (רק שהרבה יותר מהר...)

אז אני מהלך לי בקניון הסואן או ברחוב או סתם מתנדנד לי בעמידה ברכבת העמוסה לעייפה. לא חייתי לפני מאה או אלף שנה, ואין בי את הידע הנדרש לניתוח טרנדים ומגמות של אז. אבל כאן ועכשיו (ומזה כבר כמה שנים טובות) הכל נראה ונשמע כמו שעטנז אחד גדול. החיים כסלט. הנה בחורה מענטזת בחצאית מיני של שנות השישים ונעלי פלטפורמה, אחרת במכנסי "פיל" א-לה סבנטיז ושיער פאנקיסטי בסגול בוהק. מאחד החלונות מרצדת טלוויזיה ונדמה לי שאני קולט להיט ישן ואהוב, אבל הוא מתגלה כעוד ג'ינגל פרסומי מערוץ 2. ואם אשמע עוד פעם את הסלולארי ההוא מצלצל את נעימת "הסנדק" בפוליפוניה מהדהדת אני אתפוצץ...
וגם באוטו אין מפלט. אני נכנס-מניע-נוסע, מדליק רדיו (לכשעצמו מכשיר ארכאי שמסרב להיכחד
ואשר כנראה היאפי הממוצע שומע רק כשהוא על גלגלים), ובדיוק כשהקריין מסיים לספר על הבמאי הגדול מכולם שמביים עיבוד מחודש לאיזו קלאסיקה ספרותית מהמאה ה-19 (או לאיזה סרט אימה יפני או לאיזה סרט צרפתי מפורסם או לאיזה סרט ידוע משנות ה-80 או סתם עיבוד מיותר למשחק מחשב), הנה מתחיל להתנגן לו עוד אחד מהשירים האלה שהכרתי בגלגולם המקורי (לפני מיליון שנים) ואני פשוט מת להצטרף לפזמון, אבל שכבות העיבוד הדיגיטאלי והקצב ההיפ-הופי/טראנסי/טכנו הסינטטי רק מסתירים לי את המלודיה ומרעידות את רגלי על הגז. זה כל כך "IN" שבא לי לצרוח. וזו אותה הנוסחה המיושמת במוזיקה כמו בקולנוע. בואו ניקח איזה מקטע מלודי מאיזה פזמון ידוע של שיר מפורסם מלפני עשרים-שלושים שנה, נלביש עליו איזה קצב אלקטרוני "מגניב" עם הרבה באסים, ונמלא את החלל בהרבה הרבה מילים שיהיו יותר דיבור מאשר שירה.

אכן, הזמן עובר ויש אנשים בעולם שכל תפקידם הוא לנער את האבק ממיתוסים ולהלביש את אותה הגברת באדרת קצת יותר נוצצת: למען יראו הדורות הבאים, למען יפתחו ארנקם, ולמען לא יתיישנו זכויות היוצרים. וזה ככה וזהו מנהגו של עולם פוסט-מודרניסטי מתחכם המחפש תחת כל עץ לא רענן את הגלגל הבא. יש כל מיני נוסחאות ליצירת "מיתוסים" חדשים. זה לא תמיד דבר רע, גם אם תוצאותיו של המשחק הן לעתים קרובות מפוקפקות.

אני מגיע הביתה ומדליק טלוויזיה. בטוק-שואו יושב לו על הכורסא אותו זמר שהתארח באותו אולפן לפני שלושים שנה אבל בשחור לבן. הוא נינוח, מבסוט, ואפילו שהשיבה זרקה בשיערו וקמטים מעטרים את פניו הוא מתראיין לרגל צאת אלבומו החדש (!)...ושוב פרסומות, והנוסטלגיה עטה עלי מכל עבר. כמו דאג וטוני, המרחפים בלימבו של "מנהרת הזמן", שרויים בעל-זמן שהוא כל הזמנים ביחד, הווה עבר ועתיד בתמהיל המנער לך את החושים. כי ההווה שלנו הוא הגנב הגדול בהיסטוריה, היום יותר מאי פעם – או כך לפחות זה נראה. הוא גונב ביד רחבה מהעבר ולא מושך ידו גם מהעתיד.
מעביר ערוץ. והנה זה שוב כאן. בלתי אפשרי לברוח מזה. הטרנד בהא הידיעה. אֵם כל הסיבות להידלדלות האידיאולוגיה והתשובה האולטימטיבית לשאלה לאן נעלמו גיבורינו. הריאליטי. והרי אולי אך טבעי לראות בזה את המשכו (סופו ?) של התהליך שכבר כתבתי עליו: תהליך החוורת דמות הגיבור. הנה, כך בדיוק הוא ממשיך את נפילתו לאורך ההיסטוריה, למטה למטה. מאֵלים ובני-אֵלים רבי-כוח במיתולוגיות קדומות, דרך אנשים רגילים המקבלים כוחות-על במיתולוגיות חדשות יותר (ע"ע ספיידרמן ושות') , דרך אנשי בשר ודם טובים מהממוצע (ע"ע שרלוק הולמס/טרזן/ג'ון מקליין) וכלה בשפרה קורנפלד. זהו. זיקקנו את גיבורינו למהות האמיתית. לא רוצים לערוג יותר לדמויות שהן מעבר להשגתנו. וו דה פאק איז MacGyver? היום אנחנו רוצים את הכל. היום אנחנו הגיבורים האמיתיים. הנה, זהו עידן התגשמות חלומו של כל זב חוטם. שכל העולם יכיר את שמי ויראה אותי בפוזה הירואית מחמיאה בסלואו-מושן בפריים-טיים.
היום – יותר מתמיד – העולם שייך לצעירים. מישהו זוכר שפעם זה היה רק סלוגן של אופנת "Topper"? מישהו זוכר שפעם נתנו כבוד לזקני השבט ולניסיון שהביאו עימם? מישהו זוכר שפעם נתנו כבוד למורים? להורים???

מישהו זוכר מתי בפעם האחרונה לא נדרשנו לערוצי הכבלים או הלווין בכדי לראות סדרות גיבורים בטלוויזיה בפריים-טיים ?

הולך לישון ומרשה לעצמי עוד הרהור אחד אחרון...כוווולם רוצים להיות גיבורים. אז יש הרבה ריאליטי. כי להיות מפורסם זהו הפרס האמיתי, לא המיליון שקל או הג'יפ המבריק או הדירה. בפורים הקרוב אולי נראה פחות ילדים מחופשים לקאובוי ויותר מסיכות של יוסי בובליל.

כן, אלו הם חיינו בזמן האחרון, והחיים גדולים. אנחנו גדולים, כל כך גדולים. כל אחד מאיתנו כבר
מלך, והשרביט הוא האייפוד התורן. אבל מה לעשות שלתהליך הזה יש גם צד הפוך ובלתי נמנע; בכל זאת, החיים גדולים אבל העולם קטֵן והולך. ועם כל כך הרבה גיבורים זמן התהילה של כל אחד מהם מתקצר והולך. כי הרי אין מקום לכולם בו זמנית. אז כשאנחנו גדֵלים אנחנו גם מקטינים את הגיבורים שהיו לפנינו.
כך קורה שמושאי הערצתנו אשר מילאו בעבר ספרים, סרטי הרפתקאות וסדרות אינסופיות כבר קטנים עלינו. מי שיכל לבדו לגרום לאולם שלם לפעור את פיו בתדהמה או לדור שלם לקרוא את עלילותיו בשקיקה, הוא היום לא יותר מדמות-משנה באפוס המכיל הכול מכל. כי היום אנחנו רוצים את הגיבורים שלנו בצרורות, לא בבודדת. זוכרים מה היה לנו בעשור האחרון? "ליגת הג'נטלמנים המופלאה" כינסה תחת קורת גג אחת את כל המי ומי שעמדו פעם בכוחות עצמם כי רק ביחד הם יכלו להציל את העולם. ואן-הלסינג לא הסתפק רק בדרקולה אלא צירף לחבילה שלל מוטנטים ומפלצות. ב"מלחמת האופל" התאהבה ערפדית באיש זאב, ב"באפי" התאהבה בו מכשפה וב"אנג'ל" כולם שרו קריוקי. בואו, בואו בהמוניכם, וכל המרבה הרי זה משובח! פרדי ייכסח את ג'ייסון, הטורף יהרוג את הנוסע השמיני וב"שרק" השעטנז הוא שם המשחק.

אח, כמה שאנו אוהבים לאונן את עצמנו במיחזור אינסופי של דמויות ומצבים. כמה כיף לנו לקחת קלאסיקה, לשנות לה את האם-אמא, לארוז בעטיפה צבעונית זוהרת ולמכור לכל המרבה במחיר.
אכן, כמה קל ליצור היום את הספק-מיתוסים של מחר.
זה קל, זה מהיר וזה נגיש. הריגוש היום קל יותר להשגה, אך חיי המדף שלו קצרים הרבה יותר. כי ההתרגשות שליוותה אותי פעם כל הדרך לחנות הספרים או המוסיקה, התענוג בלאחוז תקליט וויניל ולהנות מעטיפתו המרהיבה, הטריפ של להריח ספר ישן/חדש ולעלעל בו, ההנאה ממוצר שיכולתי לגעת בו ולראות אותו ולדעת שיילווה אותי לכל חיי בלי שאסתכן במחיקתו בלחיצת כפתור, כל אלה אין להם אח ורע בעידן הסיליקון של היום. לכל אחד יש מחשב, מצלמה וצורב ונגן וסלולארי ומי יודע מה עוד. אין ספק שמדובר במהפכה אדירת מימדים וכמויות הידע הנגיש לכל אחד הן בהיקף חסר תקדים.

הכל טוב ויפה ומצויין. רק חבל שעם יכולתנו להוציא את עצמנו לאור כל כך בקלות, עם האפשרויות הבלתי מוגבלות לשלוף, להעתיק ולשכתב, אנו מעלימים לאט אך בבטחה את סממני העבר.
פורסם ע"י
סמל המשתמש של דריו 68
ותיק/ה
תאריך הצטרפות: Jun 2007
מקום מגורים: רחובות
מס' הודעות: 505

עוד באותו נושא
קרא עוד...
"אני קלאודיוס"

פורסם באתר לראשונה בתאריך 17-11-2002
קרא עוד...
לאן נעלם מר קוק ? - "דלת הקסמים"

פורסם באתר לראשונה בתאריך 3-4-2004
קרא עוד...
"הכל אפשרי"

פורסם באתר לראשונה בתאריך 10-11-2001

כלי עזר למשתמש
  #1  
ע"י bamba ב- 18-01-2009, 12:02
דריו,
איזו כתבה מרתקת!!!
ממש כיף לקרוא ולהזדהות עם כל מילה!
במהלך כל קריאת הכתבה התנגן לי בראש שיר נפלא ואולי מעט נשכח...

שירים פשוטים - שלמה גרוניך

כולם רוצים שירים פשוטים
שירים בשני אקורדים
כולן דורשות מילים פשוטות
שלא אומרות לי שום דבר.

יוצאים לרקוד רוצים לשמוח
לא לחשוב יותר מידי
לשיר בשני קולות
שעם ישראל עוד חי.

כולם יושבים בבית קפה
מאזינים לרדיו
וכל השעה החדשות
אחר כך יש פרסומות.
(ככה זה)

שומרים על כושר גבוה
זורקים עיתון וקונים חדש
רואים משחק השבוע
ונפגשים עם כולם בשבת
במסיבה בשכונה.

כולם רואים שעה טובה
ומוחאים כפיים
אך השעה היא די רעה
תראו איך שאני נראה.

רוצה לבכות רוצה לצרוח
אך את זה לא ישדרו
להיות נחמד כדאי
כי עם ישראל עוד חי.

כולם רוצים שירים פשוטים -
אז קחו, אז קחו....

תודה רבה!
לחיי הכתבות שבדרך!
הגב עם ציטוט למעלה
  #2  
ע"י מגי כהן ב- 18-01-2009, 14:37
דריו היקר...נגעת בנקודה רגישה והדמעות החלו לזלוג מעצמן....איני יכולה להפסיק לבכות
הכתבה נפלאה/מרתקת/אמיתית עד כדי בכי
גם אני לא יכולה לקבל את מה שנעשה היום...פשוט לא!!!!
כאשר שאלו אותי האם אני רואה את "האח הגדול" עניתי ש-לאאאאאאאאאאאא
וקיבלתי מבט כזה ....
אני מצטטת אותך בקטע שאני ממש מזדהה איתך
"אח, כמה שאנו אוהבים לאונן (חחחח) את עצמנו במיחזור אינסופי של דמויות ומצבים. כמה כיף לנו לקחת קלאסיקה, לשנות לה את האם-אמא, לארוז בעטיפה צבעונית זוהרת ולמכור לכל המרבה במחיר".
ואני שואלת....האם נגמר לנו המלאי???? זהו אין מה להפתיע??? רק למחזר לפי צו השעה והאופנה????
אני בכל זאת נשארת עם גיבורי ילדות/נערות שלי, עם המוסיקה שלי עם העולם שלי, מי שרוצה שיצטרף אלי הוא ימצא המון אוצרות
ואני אומרת לך דריו יקר שלנו
תודה ששיתפת אותנו במחשבותיך ובכתיבה כל כך יפה...מתי הכתבה הבאה עלינו לטובה????
ולסיום איך לא????

הלכתי להמשיך לבכות...כל כך ריגשת אותי!!!
הגב עם ציטוט למעלה
  #3  
ע"י דריו 68 ב- 18-01-2009, 15:43
תודה לך מג (יש דבר כזה תודה על התודה?)
רק בשביל תגובות כמו שלך ושל במבה שווה לכתוב :)
הגב עם ציטוט למעלה
  #4  
ע"י pain ב- 02-10-2009, 04:29
רציתי לומר לך תודה

תודה על שרשמת את מה שמרגישים המון אנשים "נורמלים" שגדלו על ברכי הפשטות והתמימות על ערכים של אהבה ולא של אלימות על מוסיקה ולא על סימפולים.
מקווה שלא נעלם בתוך המערבולת הדוחה של קיא דיגיטלי ששוטף אותנו.
הגב עם ציטוט למעלה
  #5  
ע"י דריו 68 ב- 04-10-2009, 01:08
שמח לראות שתחושותיך כתחושותיי Pain (אני מקווה מאוד מאוד שהניק שלך לא מעיד על איזו טרגדיה אישית).
באופן די הזוי אני מוצא את עצמי קורא בימים אלה ממש ספר ילדות ישן ומצהיב שהודפס ב-1965 בעברית ארכאית ונקרא "הרפתקאות ציידי התנינים" מאת תומס מיין ריד. וזה עוד מהתקופה שלציידים הייתה הילת גיבורים וה"תנינים" שבכותרת היו בכלל לוויתנים, כמו בלשון המקראית...
הגב עם ציטוט למעלה
Comment



כלי עזר למשתמש
הצג מצבים

חוקי פרסום הודעות
אתה לא יכול לכתוב מאמרים חדשים
אתה לא יכול לכתוב תגובות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את הודעותיך

vB קוד הוא פועל
סמיילים הם פועל
[IMG] הקוד הוא פועל
קוד HTML הוא כבוי
עבור לפורום

נושאים דומים
מאמר כותב הודעה קטגוריה מס' תגובות התגובה האחרונה
מיומנו של מעריץ "צוות לעניין" 1985 Brando הערוץ הראשון (פעולה , בלשים , קומדיות וכו...) 8 30-03-2005 21:09
רציתי לאחל לכולנו שנה חדשה, טובה ומוצלחת drhalfbaked חדשות 1 01-01-2005 00:46


כל הזמנים קבועים כ GMT +3. השעה כרגע היא 22:06.


מערכת פורומים מבוססת על: vBulletin גירסה 3.6.12
זכויות יוצרים ©2000 - 2017, Jelsoft Enterprises Ltd.
כל הזכויות שמורות © אפי לוי 1998-2013