פרופיל אישי
|
אודות עצמי: מקים ובעל האתר. בן 48 נשוי ואב ל 3 ילדים , גר בראשון לציון ועובד בבנק הבינלאומי הראשון. התחביב העיקרי שלו הוא כל מה שקשור למחשבים אבל במיוחד אינטרנט ,תוכנות ובניית אתרים.
מין: זכר
מקום מגורים: ראשל"צ
עיסוק: עובד בנק
תחביבים: מחשבים ,אינטרנט, מוסיקת שנות ה-60 וה-70
ציטוט מועדף: Nothing from Nothing Gives you Nothing
|
|
קישורים מועדפים
|
|
|
בלוגים של חברים
|
|
|
ארכיב חודשי
|
|
|
|
|
|
נוסטלגיה
2 סרטים בכרטיס אחד
|
#3
 07-07-2007 11:38 |
...אני לא יודע איך זה היה אצלכם , אבל אצלינו בשכונה אחת ההנאות הגדולות ביותר (חוץ ממשחק הכדורגל השכונתי) היתה ההליכה המשותפת לבית הקולנוע.
ביפו של אותה תקופה -לא להאמין- היו חמישה בתי קולנוע:
"נגה" ו"צליל" שהיו ממוקמים אחד מול השני בסוף רחוב שדרות ירושלים , קולנוע "אביב" שהיה ממש לידם בהמשך , קולנוע "אילת" וקולנוע "גלרון" בקרבת הים.
בבתי הקולנוע "נגה" ו"צליל" הוקרנו סרטי פעולה, מערבונים , סרטים הסטוריים, וקומדיות בעיקר עם לואי דה פינס.
בין הלהיטים של התקופה ההיא ראוי להזכיר את סרטי טרזן ,רינגו ,הרקולס, מצ'יסטה , פנטומס ועוד...
בקולנוע "אביב" בקושי ביקרנו , אבל אחד הסרטים בהם צפיתי שם היה סרט מוזיקלי של הכוכבת האיטלקיה הצעירה של אותם זמנים-ריטה פבונה. (אני בחיים לא אזכור את שם הסרט...)
ביפו של אז ואני חושב שגם היום , היו לוחות מודעות עגולים מבטון שעליהן היו מודבקות מודעות הפרסום של הסרטים שהיו אמורים להיות מוקרנים במהלך השבוע. המודעות היו מוחלפות מידי שבוע ביום חמישי , עדיין זכורה לי הציפיה וההתרגשות בעת שהיינו חולפים מול לוח המודעות בחזרה מבית הספר בימי חמישי.
ברור שההתרשמות הראשונית שלנו היתה שם הסרט , ככל שהשם היה יותר מעניין , כך מבחינתנו הסרט היה אמור להיות יותר טוב , לעיתים די קרובות התוצאה שלאחר הצפיה היתה של מפח נפש , אבל תמיד היה סרט נוסף , כך שהיה למה לצפות...
בחופשות היינו מתארגנים כל ילדי השכונה והולכים לראות "2 סרטים בכרטיס אחד". בתי הקולנוע המועדפים עלינו היו "נגה" ו"צליל" , אבל בעיקר קולנוע "נגה". העדיפות היתה לסרטי מערבונים , מצ'יסטה או הרקולס. סרטים אלו היו מעוררים את התרגשותינו.
בתקופה ההיא של אמצע שנות ה-60 להורים שלי לפחות , לא היה תמיד די כסף לתת , מה עוד שהיה מדובר בבילוי שבועי די קבוע (במיוחד בתקופת החופשות), ולכן המחשבה הראשונה היתה איך משיגים את הכסף לצורך הצפיה בסרט.
כשכבר היינו משיגים את הכסף הנדרש (לפי מיטב זכרוני 75 אגורות, , לאחר מכן לירה , לירה וחצי) היתה התארגנות שכונתית והתרגשות של לפני ההליכה המשותפת שהיתה חלק לא מבוטל מהחוויה.
המרחק בין "השכונה" לבין בית הקולנוע היה בין כק"מ וחצי לשניים.
בדרך כלל היינו חבורה של מעל 10 ילדים , כל אחד מהילדים היה "תופס" לו איזה שהוא בין שיח ומחליף איתו את החוויות של השבוע האחרון , קצת דיבורים על סדרות הטלוויזיה שהוקרנו , דיבורים על קבוצת הכדורגל שהיתה אהובה על רובנו "מכבי יפו" וכמובן על סרטי קולנוע שראינו בשבועות הקודמים.
הדבר הראשון שהיינו עושים לכשהגענו למתחם בתי הקולנוע היה למנות ילד תורן שהיה קונה בעבור כל החבר'ה את כרטיסי הקולנוע.
לאחר מכן , באופן קבוע היינו פונים לדוכן הפאלפל המדהים שעמד בין שני בתי הקולנוע. מנת הפאלפל יוחדה בכך שהיה מצורף אליה תפוח אדמה מטוגן. אין סיכוי שהיינו פוסחים על אכילת פאלפל עם הרבה כרוב לבן וכוס גזוז.
ועכשיו כשהכרטיס היה בכיס ומנת הפאלפל ביד (מה שנשאר ממנה...) היינו נכנסים לבית הקולנוע שהיה עם ריח מיוחד מעופש משהו , תופסים מקום בשורה אחת כל החברה על הכסאות העשויות מעץ ומצפים לתחילת הסרט...
וכשהמסך היה נפתח , היינו כולנו בעולם אחר...
|
|
